פסק-דין בתיק ת"ק 007869/02

התובעת בעלת רכב מסוג דייהטסו שרייד שנת ייצור 1989 נסעה בתאריך 28/2/02 בשעה 23:00 לערך בכביש איילון כאשר הבחינה ברכב שעומד באמצע הכביש בנתיב נסיעתה ומאחר ולא יכלה לפנות לא ימינה ולא שמאלה עקב מכוניות נוסעות האטה ועצרה את רכבה  לפני רכב זה ולאחר מכן חשה בחבטה מאחור ושמעה שתי חבטות.

רכבה של התובעת נפגע מאחור ונהדף כלפי הרכב שעמד לפניה.

גרסה זו של התובעת צוינה בכתב התביעה כאשר חקירה של התובעת בפני היום לא סתרה גרסה זו.

נתבע 3 נהג ברכבו בנתיב הנסיעה של התובעת כשהוא ממוקם לאחר רכבה של התובעת.

נתבע 3 ציין בכתב הגנתו כי הוא הבחין ברכבה של התובעת שעצר לפניו וכי הוא האט את נסיעתו כאשר לפתע הרגיש מכה חזקה מאחור ונהדף על רכב התובעת בעוצמה.

נתבע זה נחקר בפני ובחקירתו ציין שוב כי ראה את הרכב של התובעת נעצר והאט את המהירות וניסה לעצור וכשהיה במרחק מטר מרכב התובעת הוא עצר ואז קיבל מכה מאחור ובשל העובדה כי הוא הרפה את רגלו מדוושת המעצור עקב הפגיעה, פגע ברכבה של התובעת.

נתבע 1 ביחד עם נתבעת 2 הגישו כתב הגנה אשר בו נטען כי הנתבע 3 פגע ברכב התובעת עובר לפגיעת הנתבע 1 ברכבו של הנתבע 3.

עוד טוענים הנתבעים 1 ו-2 בכתב ההגנה כי מיקום הפגיעות ברכב הנתבע ו/או ברכב התובעת תומך בגרסתם ושולל גרסת התובעת.

נתבעים 1 ו-2 טענו כי אין קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים בכתב התביעה לאירוע התאונה וכי מוכחש כל האמור בחוות הדעת של השמאי.

נתבע 1 העיד בפני ומעדותו עולה כי הוא הבחין ברכב שלפניו, דהיינו רכבו של הנתבע 3, כשהוא עומד ואז החל לבלום וכי ברגע שנתיב שמאל התפנה הוא ניסה לבצע את העקיפה אולם הדבר לא הועיל ועל כן הוא פגע באמצעות הכנף הימנית של רכבו ברכב הנתבע 3 וכי לאחר המכה הוא המשיך בנסיעה ורק אחר כך נעצר.

ממכלול העדויות שבפני והראיות שצורפו הגעתי לכלל מסקנה כי מי שאחראי לנזקי התובעת הוא הנתבע מס' 1 וזאת מן הטעמים הבאים:

1.         הנתבע 1 לא שמר מרחק ראוי וסביר מרכבו של הנתבע 3 ולפיכך לא יכול היה לבלום בטרם פגע ברכבו של הנתבע 3.

2.         הנתבע 3 אישר בעדותו כי הוא הספיק לעצור מאחורי רכבה של התובעת. הנתבע 1  אישר בעדותו כי הבחין בכך שרכבו של הנתבע 3 עומד. הנתבע 1 לא נהג בזהירות הראויה שהרי הבחין בכך שרכבו של הנתבע 3 עומד רק כאשר מרחק הבלימה לא אפשר לו לעצור לאחר רכבו של נתבע 3.

3.         התובעת אישרה הן בכתב התביעה והן בעדותה בפני כי היא עצרה לפני הרכב שנסע לפניה. גרסה זו לא נסתרה מה גם שמאופן עדותה של התובעת ניכר היה כי היא דוברת אמת.

זאת ועוד, הנתבע 3 אישר כי ראה את רכב התובעת עומד ולא טען ולא הביא שום ראיה לכך כי  רכבה של התובעת עמד עקב פגיעה ברכב שעמד לפניו.

לגרסת הנתבעים 1 ו-2 שיעור הנזקים שהיו לרכבים של נתבע 3 והתובעת עולה לעין ערוך על שיעור הנזק שנגרם לרכבו של נתבע 1 ומכך יש להסיק כי לא הנתבע 1 גרם לנזק של התובעת ובכל מקרה לא במלואו.

אינני מקבל גרסה זו שכן בנסיבות העניין לא ניתן להגיע למסקנה הנ"ל אך ורק מהצילום של הפגיעה שכן גם פגיעה מאחור בצד שמאל או ימין יכול לגרום לנזקים גדולים לרכב הנפגע ולהדיפתו קדימה.

מידת הנזק היא פונקציה של מהירות הרכבים המעורבים, של זווית הפגיעה, ושל סוג הרכבים המעורבים.

לפיכך, לא ניתן רק על סמך התמונות של רכב הנתבע 1 להסיק כי לא הוא אחראי לנזקים הנטענים על ידי התובעת.